24 יולי 2012
עוכרי ישראל – התאחדו
רק מעטים בנינו, אלו שהיו מנותקים משטף הידיעות הסובבנו, אינם מודעים ל"מתווה ערפאת" הנילעג. "האיש עם השערות על הפנים" ד'אז עשה לו מנהג קבוע, לנסות ולטשטש דעתנו באורח אינפנטילי להדהים. הוא היה נוהג להעביר מסרי "צפיחית בדבש" עטופים בנייר צלופן מרשרש בשפה האנגלית עבור אוזנים ישראליות אשר החומר האפור שבינהן מצוי במשורה, בעוד שהמסרים האמיתיים, המסרים המטיפים ומסיתים להשמדת ישראל היו מועברים לקהל השומעים האמיתי בכל ארצות ערב בשפה הערבית.
קשה להאמין, אך מתווה אידיוטי זה, לכאורה נילעג, עבד עבורו נפלאות. היהודים הכסילים בנינו, מהשמאל הרדיקלי ברגיל, האמינו למסריו המרגיעים באנגלית ואילו מאזיניו הערבים התמוגגו מההשתלחות הערפתית במדינת ישראל בערבית.
איננו וודאים מי השפיע על מי בנושא זה אך עובדתית, עיתון "הארץ" נוהג בדיוק, אבל בדיוק נמרץ כפי שנהג ערפאת. מי מהשנים יוכתר כבעל זכות ראשונים עדיין נתון במחלוקת אך אין מחלוקת באשר למהות...."הארץ" וערפאת חד הם. מוזר דיו, גם חלקים רבים ממשנתו של "הראיס" ומשנתם של רבים מכתבי עיתון "הארץ", חופפים וזהים באשר לעתידה של מדינת ישראל דהיינו, חניקתה של מדינת ישראל בשלבים עדי יגיע יום "הניצחון" לטעמם אשר בו תהפוך מדינת היהודים ל"מדינת כל אזרחיה הפלשתינים" בארץ ישראל, חד וחלק.
גם עיתון "הארץ" עושה לו מנהג קבוע לדבר לקוראיו בכפל-לשון וכפל-שפה. ליהודים הכסילים, שוב, אלו אותם שהחומר האפור בין אוזניהם מצוי במשורה, דואג העיתון להחליק ידיעות מטשטשות דעה בשפה העיברית, בעוד שעבור לקוחותיו האמיתיים, ציברי האנטישמים הגדולים בעולמנו מארצות הים, מועברות הידיעות, לאחר שעברו שיפוץ אנטי ישראלי חזק, ברור וניבזי, תורגמו לאנגלית ונישלחו לממוענים ידועים מעבר לים.
למתווה זה קיימים שני יתרונות מרכזיים עבור עוכרי ישראל אשר במערכת עיתון הארץ וקוראיו "חסרי המחשבה". האחד – הצד האנטישמי או האוטו-אנטישמי המקבל מעבר לים מדפיס את הידיעה כאורים ותומים הבאים מ"החפירות בישראל", כהוכחה כי התזה שהיהודים הישראלים הינם צבר ניבזים, זוללי ילדים ערבים לארוחת הבוקר, מזי דם ילדים ערבים למצות הפסח, הגיזענים הללו, המפלים ערבים לרעה ומפעילים עליהם 'אפרטהייד', הקלגסים הכובשים האכזרים, הינה כולה נכונה....הנה, אפילו היהודים עצמם (לא לשכוח – עיתון "הארץ" באנגלית), גם הם מעידים על עצמם ככאלו ואם בארזי "הארץ" נפלה שלהבת, מה יגידו אזובי הקיר האנטישמים?
השניה – השיטה הסיבובית – הידיעות באנגלית של עיתון "הארץ" מודפסות כראיה ועדות בעיתוני האנטישמים בארצות הים (כניזכר בשיטה הראשונה לעיל). העיתונים בשפה האנגלית נישלחים מארצות הים חזרה למערכת "הארץ" בישראל והידיעות שבהם (זוכרים – הללו הגיעו מאותו עיתון הארץ), מתורגמות שוב לעיברית על ידי כתבי העיתון "החרוצים" ומופצות בין הכסילים, קוראי העיתון, כעדות ל"חוסר הנחת", "התעוב כנגד ישראל", "ההכרח המידי לפנות את כל ההתנחלויות" ועוד מרעין בישין כגון דא המוצגים לקוראי העיברית בתנועה סיבובית כידיעות אוטנטיות של עיתוני חו"ל המתיצבים "כחומה בצורה" נגד מדינת ישראל.
עדות ניצחת למתואר לעיל באשר ל"שיטה הסיבובית" ניתן היה למצוא בפרסום "הזועק" שניתן בעיתון הארץ למאמר שהתפרסם יום קודם לכן בעיתון "הניו-יורק טיימס". עיתון הנחשב למכובד אך נחשב גם לעיתון השמאל הרדיקלי האמריקני. איננו וודאים מיהו מחבר המאמר מאחר שתוייג שם כמאמר מערכת (מדוע כל מאמרי המערכת אינן נושאים את שם מחברם הינו ברור מאליו – מאמרים אלו בעיקרם הינם שיקריים ומופרכים, חלקם מאמרי הסתה מובהקים והכותב מגן על עצמו תחת שמיכת האנונימיות), אלא שכל העקבות מוליכות לחשוד המידי, הלא הוא היהודון העלוב, משרתו הנירצע של חוסיין אובמה, מלכך פינכת ומגפי הפריץ, תומס פרידמן.
המאמר האמור הועלה לאתר עיתון "הארץ" כידיעה הראשית והמרכזית והוסר בפתאומיות מספר שעות לאחר מכן. ניראה כי מספר ישראלים חדי וחורצי לשון הפכו את פירסום הכתבה (מאת חמי שלו בניו יורק מתאריך: 22 יולי, 2012), לחוכא ואיטלולא – הנה שוב תייג עצמו "הארץ" כחבורת-הזבל. מאמר חמי שלו המביך יצורף בסיפא למאמר זה.
בקריאה מרפרפת ניתן מיד להיווכח כי הידיעה עונה למתווה "השיטה הסיבובית" המתוארת לעיל. הפרטים המובאים ב"טיימס" אמנם ניתנים להשגה על ידי כל בר-בי-רב אך עיניים ישראליות חדות תזהנה מיד כי מקור הידיעה מגיע מעוכרי מדינת ישראל השורצים בקרביה והחשוד המידי (גם עיתון "ידיעות אחרונות" נוהג כך, אלא שלעיתים רחוקות יחסית) הוא עיתון "הארץ".
במאמרו, "הטיימס" מנסה לקעקע את זכותה של ישראל להגנה עצמית בכך שמגנה את הפיכתה של מדינת ישראל ל"דמוקרטיה מתגוננת" העומדת על נפשה באזור מסוכסך כדבעי בעודה נילחמת מרות ב"משנאי החינם
בנינו" מבפנים, הלא הם אירגוני השמאל הרדיקלי האנרכיסטי אשר כה חביבים על ה"טיימס" כשותפיו לדרך.
אולי הפירכה הגדולה ביותר המופיעה במאמר הלעומתי של ה"טיימס" הינה בהכרזתו כי נתניהו "מנהיג מאכזב המתחמק מסיכונים". הנאמר מזכיר בהחלט את ה"שלום של אמיצים" של כפילו של עיתון הארץ הוא "הראיס" ערפאת, אשר ניסה באמצעות סיסמא זו לאלץ את ישראל לוותר על נכסיה האסטרטגים לסגת חזרה לקו הירוק ולכונן שלום מאחז עינים, על כירעי תרנגולת, "שלום אוסלו" כהקדמה וכשלב מקדים להתקפה משולבת ערבית על מדינת ישראל לקראת חיסולה. כך גם מנסה עיתון "הארץ" דרך תומס פרידמן, דרך עיתון "ניו-יורק טיימס" וחזרה סיבובית לישראל, לדחוף את ישראל לקחת סיכונים. ישראל כבר בעצם קיומה במרחב השמי האיסלמיסטי לוקחת סיכונים וכל וויתור משמעותי נוסף אפשר שיביא לחיסולה, אך כמובן זה אינו נושא הטורד את עיתונאי הארץ שהרי זו מטרתם מלכתחילה.
אותו עיתון, ה"ניו-יורק טיימס" לא ראה כל פסול ב"פטריוט אקט" האמריקני, לאחר פיגועי "מגדלי התאומים" כהתגוננות חוקתית מפני מעשי חבלה בתוככי אמריקה, אותו עיתון מגלגל כעת עינים (נו, טוב, היהודון תומס פרידמן... לכאורה) ומגנה את אותם ניסיונות ישראלים לעמוד נגד מבקשי נפשה ומתייג זאת "כהתדרדרות הדמוקרטיה הישראלית". המניעים של העיתון ברורים, מזה שנים שהעיתון מטיף להפיכתה למעשה של מדינת ישראל למדינת כל אזרחיה הפלשתינים" והינו ממשיך כמובן גם כעת בקו זה דהיינו, להסית כנגד שינוי חוקי המדינה, המתאפיינים כיום במתווה ה"דמוקרטיה האוטופית" זו צורת הממשל אשר במוקדם אם במאוחר תביא לעירעור חמור ביכולת קיומה של מדינת ישראל. החוקים המוצעים יהפכו את מדינת ישראל ל"דמוקרטיה מתגוננת" שהינה צורך קיומי עבורה, אשר יאפשרו לעם היושב בציון לעמוד איתן כנגד אויביו הפנימיים והחיצונים.
יתרה מזאת, העיתון מנסה להסית כנגד דו"ח המאחזים של השופט אדמונד לוי הקובע כי ההתישבות היהודית ביו"ש הינה חוקית. "הטיימס" מנסה להלך עלינו אימים בכך שמאיים על הילידים היהודים במזרח התיכון כי קבלתו ויישומו של דו"ח לוי יפגע אנושות בסיכויי הנסיון הבינלאומי לעצירת הגרעין האיראני. למה? ככה. איזה שטויות המצוצות מהאצבע ומדמיון שוטם ישראל קודח. העתון מביא את הפירכה האידיוטית כי בכך יתברר "לפתע" לעולם כי (שוד ושבר), ישראל שולטת על הפלשתינים. והרי הפלשתינים והערבים כבר דאגו תוך השקעת מליארדי דולארים ובתמיכתו הנילהבת של "הטיימס" לידע את כל העולם ואחותו מזה שנים חזור וידע כי ישראל שולטת על שיטחי יו"ש, על הפלשתינים שבהם וכך, מה תיקנו טיפשים בתקנתם? טענה כה מופרכת, מצוצה מהאצבע ואידיוטית יכולה לבוא אך ורק ממוחו הקודח של היהודון פרידמן.
כבר נאמר: "אל תדון אדם עד שתגיע למקומו". איננו נגד ביקורת על מדינת ישראל גם אם הינה מוטחת מבחוץ לגבולות המדינה. אלא שקיימים תנאי סף לכך, על מנת להפוך הביקורת ללגיטימית נאותה, אמינה ובונה. והחשוב והראשי בהם כי על המבקר להכיר את ההויה הישראלית, הרחוב הישראלי, הלחץ והנחץ, השרות בצבא, המלחמות, שרות המילואים וכדומה. אך ורק לאנשים אלו קיימת הזכות האוטנטית לבקר את הנעשה מבחוץ באשר הם כבר "היגיעו למקומו". כמובו שעיתון "ניו-יורק טיימס" וכתביו ובפרט היהודון תומס פרידמן אינם עונים לדרישות סף אלו.
לשבחו של הכתב חמי שלו נציין כי הינו מנסה להביא תמונה מאוזנת באשר לטיבעו ה-עוכר ישראל של עיתון "ניו-יורק טיימס" וטיבעו האנטי ישראלי הבוטה (הגינות עיתונאית אשר בהחלט אינה שגורה על מקלדות כתבי "הארץ") ועל כך יש לשבחו
לסיכום, אם לא היו קיימים עיתון "הארץ" והיהודון תומס פרידמן צריכים היינו להמציאם כי בהעדרם הכיצד היינו יכולים לזהות את שיטנת מדינת ישראל ומקורותיה. פרסומים אלו מוציאים את החולדות הבואשות ממחילותיהם לאור השמש המחטא.
ובלי סילמן ז"ל אי אפשר בימים אלו. ידי כתבי עיתון "הארץ" מגואלות בדם (נכון לומר באפר בשר האדם) של המציתים עצמם לאחר מות סילמן. העידוד (לכאורה – רק לכאורה כמובן....), אשר נתן העיתון למטורללים פוטנציאלים להצית את עצמם היה ברור, בכך שהפכו את סילמן ל"סמל חברתי", למודל לחיקוי לאחרים (אשר כבר החלו להצית עצמם), מתוך כוונה לרקוד על הדם ולהצית מהפכה פשיסטית אשר תסלק את הממשלה הנוכחית מהשלטון ותקים את "ישראטין" תחתה (המנוח קד'אפי וודאי לא ייתנגד לשימוש במונחו). מומחית לנושא שהביאו לונדון וקירשנבאום בתוכניתם בערוץ 10 (22 יולי 2012 ), גרסה בדיוק כך דהיינו, ההסתה התקשורתית בהחלט גרמה לתופעת (טרנד) הצתות-האדם העכשווית. זה הוא העיתון ואלו כתביו – לתפארת מדינת פלשתין.
סימוכין – מאמרו של חמי שלו בעיתון "הארץ"
אהרון רול
המחבר הינו יועץ אירגוני ודירקטור ניהול פרויקטים בכיר לחברות ואירגונים בענף המחשבים http://www.aaronroll.com http://www.global-report.net/aroll/>
